”ותעש בחפץ כפיה”, מאת: שלומית פלדור
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ (משלי פרק לא פס’ יג’)
אבן עזרא: בחפץ כפיה – כאילו הכפים חפצות לעשות
וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: שמות פרשת ויקהל פרק לה (כה)
משיבת נפש (רבי יוחנן ב”ר אהרן לוריא) שמות פרשת ויקהל פרק לה:
וכל אשה חכמת לב בידיה טוו וכו’ ויביאו מטוה . על הכוונה ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, שלא הספיק להם הנדבה שהביאו את המטוה שהרי בממונם, כ”א שחיבבו המצוה לעשות בגופם שבידם טוו. רש”ר הירש שמות פרשת ויקהל פרק לה (כה):
בידיה טוו . מה שהאנשים הביאו בחומרי גלם, או בחומרים המעובדים בידי אחרים, זאת הזדרזו הנשים לטוות במו ידיהן, והן שמחו בעבודת עצמן למען מפעל המשכן. .. בכך הוכיחו הנשים הללו את שאר רוחן ואת תכונת נפשן הנשית האמיתית, ושני אלה קרויים כאן “חכמה”.
הבחירה ב ח.פ.ץ. כנושא לתערוכת אמנות מציעה לבחון את רלוונטיות המושג עצם/אובייקט בעשייה האמנותית, ביצירת אובייקטים או בטיפול ועיסוק בחפצים שונים.
מעבר לייעודו הפיזי של החפץ ולשימוש שנעשה בו, קיים בחפץ גם אספקט מעניין נוסף, הוא החפץ כמייצג תרבות וכמסמל ריטואלים מסוימים. דוגמאות לחפצים כאלה ניתן למצוא בתפר שבין אמנות לאוּמנות ובפרט בעולם היודאיקה בו הכוונה (כלומר – השימוש בחפץ לקיום מצווה ולהידורה) מטעינה את אותו חפץ במשמעות נוספת של קדושה, והחפץ מיפה ומעצים את החוויה הרוחנית, ובנוסף הופך לסימבול ויזואלי של תרבות יהודית.
