מאת: ר. סימן טוב,  ע. בראל

נקודת מפגש יכולה להיות מושג גאומטרי וגם נקודה של מפגש בין בני אדם במרחב הציבורי או הפרטי. נקודת מפגש בין אנשים היא לא רק מקום פיזי אלא גם מקום רוחני- מטאפיזי. ביצירה האמנותית, המפגש שונה. היוצר פוגש רעיון ובהמשך הוא נפגש גם עם החומר. בנקודה זו מתרחשת עבודת האמנות. שאלות מהותיות עולות לגבי החיבור בין היוצר לחומר. אחת השאלות היא כיצד ניתן לחבר בין חומרים שונים, וכיצד ניתן ליצור ביניהם נקודת מפגש? האם ניתן לחבר מקטעים תכניים\ רגשיים \ויזואליים מעולמות שונים וליצור מהן רקמה ויזואלית חדשה המתקיימת באופן אותנטי? מהם גבולות החומר? עד מתי החומר נשאר אותו חומר ומאיזה שלב הוא הופך לחומר אחר? איך ניתן ליצור במהלך הניסיונות האמנותיים חיבורים חדשים בין החומרים שיצטרפו יחד ויהפכו למשהו חדש, שונה, אחר?

 

די צפוי שכאשר מחליטים על ‘נושא העל’ – ‘נקודת מפגש’ – נקבל בשלב ראשון חומרים מהסביבה הקרובה: בית, משפחה וחיי תורה ומצוות. כפי שנתקלנו בשנה שעברה גם השנה העבודות בשלב הראשון התמקדו באיורים ובסמלים הקשורים לנושא וגם לו ניתנו פרשנויות מעבר לחפץ עצמו. ההחלטה המאתגרת ביותר של המנחים הייתה להרחיק את הבוגרות מפרשנות סמלית בנאלית, כדי שיוכלו להיפגש עם עצמן ועם היצירה במקום הנקי, העמוק והנשגב ביותר.

 

בוגרות “אמן” המסיימות מסלול לימודים בן שנתיים במחלקות: אמנות, צורפות, צילום וקרמיקה רוכשות במהלך לימודיהן שפה אמנותית הנוצרת מהחיבור בין החומר והרוח. זהו רגע חמקמק, הרגע שבו החיבור בין השניים הופך טבעי והכרחי, ולא נוצר ממאמץ אלא מצורך. פרוייקט הגמר של בוגרות שנה ב’ הוא נקודת שיא בתהליך של חיפוש ופיתוח שפה אמנותית ייחודית ואישית. התהליך הוא מורכב, ושונה מאד מהתבנית המוכרת של “תרגיל” במהלך הלימודים. הוא מחייב עצמאות, יוזמה ומחויבות ודורש התעמקות וחידוד של מהות ושל טכניקה במקביל. הנקודה הזו היא סוג של פריצת דרך, והצצה לעתיד לבוא, אך רגע זה מגלם בתוכו גם את תמצית חוויית הלימוד ב”אמן” על כל שלביה.

 

להמשך קריאה לחץ כאן.