מאת: נעה לאה כהן
שנת השבע והשמיטה מגיעה לסיומה, בשנה זו התבקש האדם מתוך ההימנעות מעיסוק באדמה להתבונן בקשר הייחודי וההדדי שלו עימה. זו הסיבה לבחירתו של נושא התערוכה ‘אדם-מה’. ניתן לקרוא את השם בשני אופנים, באופן פונטי ‘אדמה’ ועל פי הרובד הלשוני הטמון בשפת הקודש: ‘אדם’ ועוד ‘מה’. המילה ‘מה’ שולחת אל הביטוי ‘נחנו מה’ (פירוש אברבאנל לשמות פרק טז) המבטא את אפסיות האדם אל מול אלוקיו ומחד גיסא המלה ‘מה’ היא עצמה בגימטריא שווה למלה ‘אדם’, זוהי קריאה למפגש בין חומר לרוח.
גילוי נאות יחייב לומר כי העבודות שנקבצו לתערוכה לא נעשו במיוחד. הם נבחרו מתוך האוסף הקיים באמתחתו של כל אמן. בסיס נוסף המשותף לאמנים חלקו סמוי וחלקו גלוי הוא היותם חולקים עולם רוחני משותף, היותם שותים ממעיין התורה והמצוות. כשם ששבעים פנים לה לתורה כך עולה מן התערוכה מגוון הפנים והסגנונות שהאמן מבקש לבטא בו את עולמו הפנימי. יש העושים זאת באופן מודע (בוזגלו, בזובוב, לדרברג אבי יונה ועוד ) ויש המבקשים לראות זאת בדרך אגב (בר-עם, בירם, כהן, פרנק ). רוחב הביטויים העולה מן התערוכה מבקש ליצור קונצנזוס חדש על המתרחש בתחום הדתי ולאפשר במה הולמת המכילה ומבינה את הקונטסקט בו הוא נוצר.